החלטה בתיק ע"ע 51757-05-12

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 9.1.12 (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר מרדכי כהן ומר אליאב יארניצקי; תע"א 3030/08).

רקע וכללי

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב, אשר עבד כסמנכ"ל אצל המבקשת,שהיא חברת הזנק, לתשלוםדמי הודעהמוקדמת, פדיוןימי חופשה, פיצויי פיטורין ותשלום בונוס שהובטח לו. בית הדין קיבל התביעה, בקבעו כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד.

ביום 28.5.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור בה טענה כי פסק הדין הומצא למענו של בא כוחה ביום 15.4.12 בשעות הערב וכי סבור היה בא כוחה כי יספיק להשלים הכנת הערעור עד המועד הקבוע לכך אולם, בשל שירות מילואים ועומס עבודה חריג, לא עלה בידו להגיש הערעור במועד.

המשיב טען כי הבקשה אינה מגלה כל "טעם מיוחד" להארכת המועד וכן כי סיכויי הערעור קלושים, עת הערעור מכוון רובו ככולו כנגד קביעותיו העובדתיות של פסק דינו של בית הדין האזורי.

המבקשת השיב כי שירות מילואים הוכר בפסיקה כ"טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ערעור וכן כי סיכויי הערעור גבוהים.

דיון והכרעה

3.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

4.      משהומצא פסק הדין למבקשת ביום 15.4.12, בשעות הערב - יש לראותו כמומצא ביום 16.4.12 והמועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום 16.5.12 ומשהוגש ביום 28.5.12 הרי שהוגש שלא במועד.

בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":

  "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

5.      מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, ציינה המבקש את טעותו של בא כוחה לסבור כי יעלה בידו להגיש הערעור במועד חרף שירות המילואים אליו יצא וכן טענה בדבר עומס עבודה חריג במשרדי בא כוחה.

על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון :

 "גם טעות שבדין יכולה לשמש טעות אופרטיבית לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית" .